פירוק חברה

פירוק חברה

 

מצב בו חברה מגיעה למצב של חדלות פירעון כאשר אין באפשרותה לשלם את חובותיה לספקים/בנקים/עובדים וכלל הנכסים שלה לא מספיק כדי לכסות חובות אלה.

דרך אחת להתמודד על חדלות פירעון הינה לבקש לפרק את החברה, אך יש לשים לב כי פירוק חברה "סוגר" את החברה, גורם לה לאיבוד מוניטין ופוגעת אנושות בעובדיה, בלקוחותיה ובספקיה.

דרך אחרת, מאפשרת לחברה זמן מוגבל "להתאוששות" מהמצב עליו נקלעה, תוך פרק זמן מוגדר למצוא משקיע שירכוש אותה, אז יצטרף כשותף ויזרים לחברה כסף.

הפעולות נעשות על מנת לאפשר לחברה לשקם את עצמה, במסגרת של פשרה ו/או הסדר עם נושיה או מכירת החברה.

במצב זה מגישה החברה בקשה להבראה או הסדר ומתן צו להקפאת הליכים כנגדה, שפירושו שבמשך 9 חודשים לא יוכלו נושים לפעול כנגד החברה. מנגד, על החברה יהיה מוטל להציג הסדר להבראתה (על הנושים להסכים להסדר המוצע).

באמצעות הליך "הקפאת הליכים" החברה ממשיכה להיות "עסק חי" בתקופת מתן צו הקפאת ההליכים, היא ממשיכה את הגבייה מלקוחותיה וכסף ממשיך לזרום לקופתה, מה שהיה קשה מאוד לביצוע באם הייתה פונה להליך פירוק.

הקפאת הליכים נגד החברה מהווה למעשה אחד מהשלבים להבראת החברה ובכלל זאת:

 

- בלימת התדרדרות מצבה הפיננסי באמצעות קבלת צו להקפאת הליכים.

 

- גיבוש ויישום תוכנית הבראה.

 

- ניהול מו"מ עם הנושים כדי להגיע להסדר נושים.

 

- כינוס אסיפות נושים כדי לאשר את הסדר הנושים.

 

- אישור הסדר נושים באמצעות בית המשפט.

 

פירוק חברה בידי בית המשפט

 

הדין הישראלי מכיר בארבע עילות, שבהתקיים אחת מהן, רשאי בית המשפט לפרק חברה: "החברה קיבלה החלטה מיוחדת שהיא תפורק בידי בית המשפט"; "החברה לא התחילה בעסקיה תוך שנה לאחר שהואגדה, או שהפסיקה את עסקיה למשך שנה"; חדלות פרעון; ופירוק מן הצדק והיושר. 

בפועל, שתי העילות האחרונות הן החשובות ביותר, ובמיוחד העילה של פירוק עקב .

הליך של פירוק בידי בית המשפט מתחיל בהגשת בקשת פירוק. את הבקשה יכול להגיש נושה או החברה עצמה. 

בנסיבות מצומצמות, גם בעל מניה יכול להגיש בקשה זו. בית המשפט ידון בבקשה ויראה האם מתקיימת אחת מארבע העילות והאם מוצדק לתת צו לפירוק החברה.

כבר בשלב שאחרי בקשת הפירוק, ועוד לפני מתן צו פירוק, בית המשפט עשוי למנות מפרק זמני כדי לשמור על נכסי החברה.

השלב הבא הוא מתן צו הפירוק, מאותו רגע, מתבצע עיכוב הליכים – נושה לא יכול עוד לתבוע את החברה או לדרוש ממנה את פרעון חובו או לאכוף את חיוביה כלפיו. 

גם פעולות של הוצאת נכסים מתוך החברה בטלות, בשלב זה נעשית פניה ל והוא מבצע הערכה בדבר מצבה הכלכלי העדכני של החברה, הסיבות לכשלונה והשאלה האם בוצעה תרמית בנוגע לחברה, המצדיקה חקירה את המלצותיו מעביר כונס הנכסים הרשמי לבית המשפט אשר ברוב המקרים פועל על פיהן. הכונס הרשמי פועל  גם לכינוס אסיפות של נושים ושל בעלי מניות על מנת שאלו יציעו מועמד לתפקיד המפרק הקבוע.

 

אנו ממליצים לכם לקרוא גם על הקפאת הליכים משפטיים לפני פירוק חברה

 

פירוק חברה מרצון

 

חברה רשאית להתפרק מרצונה, במקרה שהחברה היא בעלת כושר פרעון (יכולה לשלם את כל חובותיה תוך שנה מתחילת הפירוק), הדין מכיר בזכותם של בעלי החברה (בעלי המניות) ליזום את הפירוק ולנהלו כראות עיניהם.

במקרה כזה, לרוב, סיבת הפירוק תהיה רצונם של בעלי המניות להוציא מהחברה את ולהשקיעו בדרכים אחרות.

כדי להתחיל בפירוק מרצון נדרשת החלטה של האסיפה הכללית. בעלי המניות עצמם הם שממנים את המפרק ויכולים לפטרו.

המפרק הוא שלוח של החברה ואינו נתון  לפיקוח ישיר של בית משפט.

גם כאשר החברה אינה בעלת כושר פרעון, היא יכולה להתפרק מרצון, במצב זה, הדין נוטה להקנות את ניהול הפירוק לידי הנושים.

בכוחה של אספת הנושים למנות את המפרק ואת ועדת הביקורת ולהחליפם.

זאת, מכיוון שפירוק מרצון ללא הצהרת כושר  פרעון דומה, מבחינת מטרותיו וזהות הזכאים לנכסי החברה (שהם הנושים), לפירוק בידי בית המשפט מחמת חדלות פרעון.

בהליכי פירוק מרצון תיתכן מעורבות של בית המשפט, אם כי היא עדיין נמוכה בהרבה מאשר בהליך של פירוק בידי בית המשפט.

המפרק עצמו, בעלי מניות ונושים רשאים לפנות לבית המשפט "בבקשה שיחליט בכל שאלה הנובעת מן הפירוק".

סדר חלוקת הנכסים בפירוק מרצון זהה לזה שבפירוק בידי בית המשפט. בכל פירוק חלים עקרון העדיפות ועקרון השוויון.

תפקידי, סמכויות וחובות המפרק בפירוק מרצון דומים לאלו של מפרק בפירוק בידי בית המשפט.

עם זאת, קיימים הבדלים הנובעים מאופיו הפחות  של ההליך, כמו האפשרות שהדירקטוריון ימשיך לפעול כאורגן של החברה, לצד המפרק.

סיומו של פירוק מרצון – "משפורקו עסקי החברה כליל" – הוא באסיפה סופית של החברה, בה מציג המפרק דו"ח מסכם על הפירוק. 

לאחר מכן, שולח המפרק את הדו"ח לרשם החברות. שלושה חודשים לאחר שנרשם גמר הפירוק אצל רשם החברות, רואים את החברה כמחוסלת.

 

השלב שלאחר מכן הוא מינוי המפרק הקבוע, ההחלטה בדבר זהות המפרק מתקבלת על ידי בית המשפט.

זה יכול לבחור במועמד שהציעו הנושים או בעלי המניות או למנות אדם אחר לתפקיד המפרק הקבוע (גם כונס הנכסים הרשמי יכול להתמנות לתפקיד זה). עם מינוי המפרק הקבוע, מגיעים ללב-לבו של הליך הפירוק: השלב בו, מצד אחד, מכנסים את נכסי החברה על מנת להגדיל את קופת הפירוק ככל הניתן, ומצד שני, מעבירים לנושים את הסכומים שהם זכאים להם.

בפירוקים של חברות גדולות, שלב זה יכול להימשך שנים רבות, במהלך הפירוק החברה מוסיפה להתקיים בתור אישיות משפטית נפרדת.

האורגנים של החברה (הדירקטוריון והמנכ"ל) אינם פועלים עוד, ומוחלפים על ידי המפרק. האסיפה הכללית של בעלי המניות ממשיכה להתקיים, אם כי החלטותיה מוגבלות כעת לנושאים הקשורים בפירוק.

בנוסף, בית המשפט רשאי למנות ועדת ביקורת, שתפקידה לפקח על המפרק וכן לסייע לו בעבודתו.

כל עוד חברה נמצאת בפירוק, יש לציין את דבר ההליך לצד שמה: "... בע"מ (בפירוק)".

לאורך כל הליך הפירוק רשאים המפרק, הכונס הרשמי, נושים וגורמים מעוניינים אחרים לפנות לבית המשפט בבקשות שונות, כגון בקשה למתן הוראות (מצד המפרק), ערעור על החלטת המפרק (מצד נושים) או פניה מצד נושה או  בדרישה שבית המשפט יפעיל את כוחו לפקח על המפרק בכל עניין שבו הוא מפעיל את סמכותו. 

כאשר המפרק סבור, כי חוב של גורם מסוים לטובת החברה אינו שנוי במחלוקת, או שיש לו תביעה או טענה אחרת כלפי צד שלישי, הוא יכול לבקש צו מבית המשפט, על דרך של בקשה למתן הוראות, שיכפה על אותו גורם לקיים את החיוב לחברה.

לבקשה למתן הוראות יש תחולה רחבה למדי, והיא מאפשרת התמודדות עם מגוון סכסוכים, באופן המזכיר מעין ניהול תיק אזרחי בתוך תיק הפירוק הראשי.

בגמר תהליך זה, לאחר שהמפרק סבור כי מימש את כל נכסי החברה שיכל לאתר וסילק את החובות לנושים במידת האפשר, יגיע הפירוק לקצו.

בית המשפט, לאחר שראה שפורקו עסקי החברה כליל, יתן צו (שישלח גם אל רשם החברות) המורה על חיסול החברה, ובכך יסתיים קיומה.

לאחר שחברה חוסלה, אין עוד אפשרות לתבוע אותה. עם זאת, ניתן לבצע הליך של החייאת חברה ("ביטולו של חיסול"). 

ניתן לפתוח בו על ידי פניה לבית המשפט, מאת המפרק או אדם אחר המעוניין בכך. תוצאתו היא שהחברה חוזרת להיות רשומה כך ש"ניתן לנקוט כל הליך שאפשר היה לנקטו אילולא חוסלה החברה", ביטול חיסול יבוצע, בדרך כלל, כאשר מתגלה נושה חדש (לדוגמה, נושה ) שלא היה ידוע בזמן הפירוק.

גם אם לחברה לא נותרו כלל נכסים (המצב הרגיל בגמר פירוק), ניתן להחיותה ולו כדי לבצע  כלפי בעלי מניותיה.

הליך החייאת חברה ניתן לביצוע עד שנתיים מיום החיסול.

 

חלוקת הנכסים בעת פירוק חברה

 

השאלה המרכזית והקשה ביותר בדיני הפירוק היא: כיצד ראוי לחלק את נכסי החברה בין נושיה?

מראש ידוע, כי נכסי החברה אינם מספיקים כדי לשלם לכל נושה את סכום החוב המקורי שלו.

לכן, כלל הנושים או אחוז ניכר מתוכם יצטרכו לאבד חלק כלשהו מהחוב שלהם, אותו ציפו לקבל מהחברה לפני שהפכה חדלת פרעון.

השאלה, האם נושה מסוים יזכה להחזר חובו, חלק ממנו או שמא יאבד את כולו, תלויה בסדר העדיפות של אותו נושה בפירוק.

עקרון העדיפות (המכונה לעתים "כלל העדיפות המוחלטת") קובע כי קיימות דרגות שונות של נושים; נכסי החברה יחולקו תחילה לנושים בדרגה הגבוהה ביותר, ולאחר שנפרע חובם של אלו, יעבור המפרק לדרגה הבאה ויחלק להם את חובותיהם, וכן הלאה. אם קופת הפירוק מתרוקנת בשלב כלשהו לפני שמגיעים לאחת הדרגות, הנושים באותה דרגה ומטה לא יקבלו דבר.

סדר העדיפות נקבע בדין, כדלהלן:

 

בעלי זכות קניינית קבועה:

"שעבוד ראשון" על נכס – שעבוד הנקבע בחוק, וגובר על כל שעבוד אחר הרובץ על אותו נכס.

לרוב מדובר בשעבוד לטובת רשויות המס, בגין מס המגיע על מקרקעין, ורובץ על מקרקעין אלו.

 

חובות מובטחים בשעבוד קבוע – נושים, אשר בנוסף לזכות החוזית שיצרו מול החברה להחזר חובם, גם רכשו זכות קניינית מסוג בנכס של החברה. משהחברה לא החזירה להם את חובם (שהרי היא חדלת פרעון), ובהתאם לקבוע בהסכם היוצר את השעבוד (כאשר הסכם זה יכול להיות, בנקאית הכוללת הסכם  וכדומה), הם רשאים להיפרע מן הנכס המשועבד – לרבות מינוי  לתפיסת הנכס ומכירתו.

כתוצאה מכך, כמובן, יוצא הנכס  ממאסת הנכסים של החברה הניתנים לחלוקה בפירוק.

שעבוד קבוע דורש רישום אצל רשם החברות; אם השעבוד לא נרשם, הרי שאין לו תוקף כלפי המפרק ושאר הנושים של החברה.

במקרה כזה, מי שדימה להיות בעל שעבוד הופך לנושה לא-מובטח, הנותר עם זכות חוזית רגילה מול החברה.

 

שעבודים מיוחדים – סוגים מסוימים של זיקות לנכס, המקנים לנושה זכות קניינית או מעין-קניינית.

אלו כוללים את, את ה ואת השעבוד על מטלטלין, לטובת שלטונות המס, מכוח פקודת המסים (גביה).

גם כאן, ההצדקה לקדימות  היא "קנייניות" הזכות שהוקנתה לנושה, כך שיש לו יכולת ישירה להיפרע מנכס מסוים ולהוציא אותו ממאסת הנכסים של החברה.

 

הוצאות פירוק חברה – ההוצאות הכרוכות בעצם קיומם של הליכי הפירוק, אלו כוללות את עלות מימושם של נכסי החברה, הוצאות לטובת כונס הנכסים הרשמי, הוצאות משפט ושכר המפרק.

ההצדקה למיקומן הגבוה של הוצאות הפירוק בסדר העדיפות היא, שלולא פעולת בית המשפט, הכונס הרשמי והמפרק, ממילא לא היו מקבלים הנושים בדרגות הנמוכות יותר אף חלק מהחובות המגיעים להם.

לכן, ראוי להטיל עליהם את מימון הליך הפירוק.

 

לחצו כאן לקבלת מידע נוסף על - פשיטת רגל עורך דין

 

פירוק חברה - חובות בדין קדימה:

 

שכר עבודה. במקרים רבים, חברות המגיעות לפירוק צוברות חוב ניכר לעובדיהן בגין משכורות שלא שולמו.

מסיבות סוציאליות, המחוקק הקנה לחוב זה קדימות.

3.2. כספים שהחברה ניכתה משכר עובדיה כדי להעבירם למס הכנסה.

מסים (עירוניים וארציים) ודמי שכירות של שנה לפני תחילת הפירוק.

חובות מובטחים בשעבוד צף נובע מתניה בחוזה שבין חברה לבין נושה.

תניה כזו נפוצה מאוד באגרות חוב.

הצדדים מגדירים את הנכסים שעליהם חל השעבוד הצף (לרוב, כלל נכסי החברה).

אם השעבוד הצף "מתגבש", הוא הופך לשעבוד  קבוע והנושה יכול להיפרע מנכסי החברה כבעל זכות קניינית.

במקרים של פירוק, השעבוד הצף מתגבש במועד הגשת הבקשה לפירוק. אם החוזה שיצר את השעבוד הצף אסר על יצירת שעבודים (קבועים) מאוחרים יותר, והחברה בכל זאת יצרה שעבודים כאלו, השעבוד הצף יגבור על השעבוד הקבוע (פרט לשסל"נ – שעבוד ספציפי לרכישת נכס).

אולם אם לא נכלל תנאי כזה, בעלי השעבוד הצף נמצאים בסדר העדיפות אחרי השעבודים הקבועים וכן, כאמור, אחרי הוצאות הפירוק והחובות בדין קדימה.

בעלי השעבוד הקבוע והשעבוד הצף מהווים יחדיו את קבוצת הנושים המובטחים.

 

חובות רגילים – כל חובות החברה שאינם מובטחים או מועדפים.

 

בעלי המניות – זכאים לחלוקת יתרת הנכסים שלאחר סילוק כל החובות לנושים, אם נותרה.

זו תחולק ביניהם לפי חלקם היחסי ב של החברה.

מלבד עקרון העדיפות, העיקרון השני המנחה את חלוקת הנכסים בפירוק הוא עקרון השוויון: בין הנושים באותה דרגה, המפרק יחלק את הנכסים באופן יחסי לשיעור החוב שהיה בידי כל אחד מהם.

כך, לדוגמה, אם כאשר מגיעים לדרגת החובות הרגילים נותרו בקופת הפירוק 2 מיליון, וסך חובות החברה לנושיה בדרגה זו עומד על 20 מיליון – יקבל כל נושה בדיוק 10% מהחוב המקורי שלו, ללא תלות בשאלה מתי נוצר החוב, מהו סוג הנושה או מאפיינים אחרים של החוב המקורי.

סמכות

בית המשפט המוסמך לפרק חברות הוא בית המשפט המחוזי פרט לפירוק מרצון, רק בית משפט יכול להחליט על סיום חייה של חברה.

בכך שונה הדין מהמצב ששרר לפני כניסתו לתוקף של  בשנת 2000: עד אז,  יכו היה ל "למחוק"  חברה.

כיום, ההליך של מחיקת חברות אינו קיים ויש לסיים את חיי החברה באחת מדרכי הפירוק הקבועות בחוק.

 

לקבלת עזרה משפטית בכל תהליך פירוק חברה אתם מוזמנים ליצור עימנו קשר - לחצו כאן