מה הבנקים חייבים לגלות לערבים להלוואה

בפסק דין מנחה נקבע בתיק ת.א 045173/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נגד חלי לוי, נקבע כי:

"אין חולק, כי מצבו הכלכלי של בעל החשבון הינו פרט מהותי שעל הבנק לגלות לערב מיוזמתו.
חובת הגילוי הנאות מוטלת על הבנק, בהיותו בעל מידע רב יותר, והיא כוללת את החובה לגלות כל גורם סיכון המצוי בידיעתו של הבנק, ובכלל זה היות החשבון ביתרה שלילית. חובה זו היא חובה קוגנטית".
ובהמשך אותו פסק דין נקבע: "על הטוען לקיומה של חובת גילוי מצד הבנק להוכיח שניים אלו: ראשית, כי החשבון היה מצוי ביתרת חוב או בסיכון כלכלי כלשהו; ושנית, כי לא היה ידועים לערב פרטים אודות מצב החשבון".
ומאידך, עולה השאלה, כיצד מתיישבת חובה זו עם חובת הסודיות של הבנק כלפי לקוחו, בעל החשבון?
תשובת בית המשפט לשאלה זו ניתנה בשעתו בין השאר בתיק בית משפט ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד פרופ' צבי ציגלר:

"מי שמתייצב בבנק, לדרישת הבנק כדי להיות חלק מהותי מעסקה בין הבנק לבין לווה, ומי שהבנק מטפל במעמד זה בהחתמתו ובהסברת מהות התחייבותו, הוא, לטעמי, במעמד של לקוח. כאשר מדובר בחובות, הבנק חייב במתן הסבר וגילוי מידע, הכוונה הייתה גם ללקוח מסוג זה, שהבנק נזקק לו ואשר מצידו נזקק לבנק כדי לאפשר ללווה את עסקת ההלוואה".
הלכה זאת אף נשתרשה במרוצת השנים כך שכיום מפרש בית המשפט את המושג "ערב" כ"לקוח" שעליו חל חוק הבנקאות.
אם כן, ניתן ללמוד מתוך פסיקת בית המשפט כי על הבנק חלה חובת גילוי רחבה כלפי הערב גם במחיר של פגיעה בחובת הסודיות הבנקאית כלפי הלקוח, בעל החשבון.
הגילוי אודות מצבו הכלכלי של בעל החשבון צריך להיות ביוזמת הבנק ובחובתו, שכן ערב חייב לדעת לאיזה חוב בדיוק הוא ערב, ולכן, כאשר תנאי זה לא מתקיים, יש בכך כדי לפגוע בתוקף הערבות.
במקרים רבים בית המשפט ביטל את הערבות כאשר הבנק לא עמד בכללים שמפורטים בכתבה הזאת.