מדובר בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מדצמבר 2023, במסגרת בקשה שהגיש נאמן החברה בה ביקש לחייב את בעל השליטה בכלל חובות החברה שנסגרה ב-2003 בסך כ-24 אלף שקל, אלפים מתוכם לרשם החברות, לאחר שלא הגיש בקשה רשמית לפירוק חברה עד אוגוסט 2021. הבקשה התבססה על עילה חדשה (סעיף 288 לחוק חדלות פירעון ושיקום) שנכנסה לתוקף ב-2019 במסגרת חוק חדלות פירעון. לפי עילה זו, במקרה שמנהל החברה לא נוקט אמצעים סבירים לצמצום היקפה של חדלות פירעון, רשאי בית המשפט להורות כי יישא באחריות כלפי התאגיד לנזקים שנגרמו לנושים בשל מחדלו.

שופט המחוזי חגי ברנר קבע כי ברור שלא ניתן לייחס לבעל החברה אחריות מכוח עילה זו בגין התקופה שקדמה לכניסתו של החוק לתוקף, משום שהחוק שנכנס לתוקף רק ב-2019 אינו חל בדיעבד. אולם, השופט ברנר קיבל את עמדת בא כוח הנאמן, לפיה יש מקום לברר את אחריותו של בעל החברה לגידול בחובותיה של החברה מאז נכנס החוק לתוקף, בספטמבר 2019. זאת, משום שהבקשה לפתיחה בהליכים ולפירוק החברה הוגשה רק באוגוסט 2021 – כלומר, בחלוף שנתיים מאז נכנס החוק לתוקף.

השופט ברנר קבע כי "ברור שאילו הגיש המשיב (בעל השליטה בחברה – ל"ד) בקשה לפתיחה בהליכים ולפירוק החברה כבר בספטמבר 2019, הוא היה מונע בכך את גידולו של החוב בגין אגרת רשם החברות שהיא אגרה שנתית. מדובר בחוב שהולך ומצטבר מדי שנה בשנה, ואשר הדרך היחידה לעצור אותו היא באמצעות הגשת בקשה לפתיחה בהליכים. בנסיבות אלה יש מקום להטיל על המשיב אחריות בגין חובות האגרה לרשם החברות שהצטברו מאז ספטמבר 2019 ועד אוגוסט 2021, "וחובות אלה בלבד, וכך אני מורה".