חשבון מוגבל- כיצד לבטל חשבון מוגבל?

בבית משפט נידון תיק שכזה כאשר חשבונה של חברה בשם "ארזו שיווק מזון" הוגבל והיא ערערה על ההגבלה.

הבנק הקצה לחברה  מסגרת אשראי של 130,000 ₪ בחשבונה.

ביום  2.7.20 סורבו 4 שיקים בחשבונה של המערערת, בהמשך סורב שיק נוסף ביום 17.7.20, ו-4 נוספים סורבו ביום 21.7.20. השיק האחרון, העשירי במספר, סורב ביום 13.8.20 כאשר החברה ערערה על שני השיקים האחרונים שסורבו .

לטענת החברה, החלטת הבנק  שלא לכבד 2 שיקים אלו עמדה בניגוד לנוהג שהשתרש בין הצדדים שמכוחו היה לחברה "יסוד סביר להניח" כי השיקים יכובדו חרף החריגה ממסגרת האשראי, וזאת בהתבסס על סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

החברה מבקשת כי ייגרעו מרשימת השיקים המסורבים בחשבונה המתנהל אצל הבנק, שני שיקים: הראשון בסך של 6,949 ₪ אשר סורב ביום 21.7.20.

השני – בסך של 5,000 ₪ אשר סורב ביום 13.8.20.

ביחס לשיק הראשון נטען כי זה הופקד לחשבון החברה ביום שישי (יחד עם שיקים נוספים) ובעת הפקדתו אכן נוצרה חריגה בחשבון. לטענת החברה, מאחר והבנק עובד עד השעה 12:00 ביום שישי, נציגיה פנו ובקשו מנציג הסניף בנק  שתינתן ארכה לכיסוי החריגה, אולם פנייתה זו סורבה, באופן מפתיע מבחינתה, שכן בפעמים קודמות אפשרו לחברה לחרוג ממסגרת האשראי למס' ימים עד להפקדת כספים לסגירת החריגה.

מאחר וביום ראשון סניף הבנק סגור, ביצעה החברה הפקדת מזומן בתיבת ההפקדה בסך של 16,000 ש"ח, וביום שני, עם פתיחת הסניף, בוצעה הפקדה של המחאות בסך של 17,000 ₪, סכום אשר אפשר את כיבוד כל השיקים שנמשכו ביום 21.7.20, לרבות השיק הראשון.

יתירה מכך, ביום 25.7.20 הופקד השיק הראשון בשנית וכובד.

באשר לשיק השני, במועד הפקדתו 11.8.20, שהיה גם כן ביום שישי, הייתה חריגה מהאשראי בסך של 4,000 ₪ בלבד ולכן בוצעה ביום 14.8.20 (יום ב' בשבוע) הפקדה שהעמידה את היתרה מתחת למסגרת האשראי.

עיון בדפי החשבון שצרפה החברה מעלה כי אכן בחודשים שקדמו לסירוב השיקים מושא הערעור, היו מספר מקרים בהם המשיב כיבד שיקים על אף חריגה ממסגרת האשראי, וזאת כנגד ביצוע הפקדה למחרת או בתוך יומיים ממועד משיכת השיקים.

לאחר שמיעת עדותו של מנהל החברה ובחינת דפי החשבון, ביהמ"ש סבר  כי בהחלט יש בסיס לטענת החברה כי הבנק אפשר לחברה, במהלך "חיי החשבון" לחרוג ממסגרת האשראי, לא פעם ולא פעמיים, ובסכומים ניכרים, מבלי שסורבו שיקים, על אף שנמשכו תוך חריגה מהמסגרת, ולא הופקד סכום מספיק לכיסויים, במועד משיכתם, וגם לא תמיד ביום למחרת.

מכל האמור לעיל עולה כי החברה, שעליה מוטל הנטל, לא שכנעה כי הייתה קיימת חובה של הבנק לפרוע את השיקים בהתבסס על אותו "נוהג קיים" שכן למעשה החברה עצמה לא פעלה בהתאם לאותו "נוהג קיים" ביחס לשני השיקים מושא הערעור.